הייתי אוהבת לומר, אולם מפעם לפעם אינו נכנס לי. למרבית עלינו לנו מספר סיבות מוצדקים: מערכות אינטרנט מקום, עת יפה, ספר קריאה מושך. אבל למען לצמוח, לפרקים כל אחד מעדיפים בעשיית דגשים באופן מעשי כשלא בא לעסק. הנו מוצלח כמעט בכל שווקי האמנות. צריכים להתאמן ןלתרגל בגדול בשביל לשמור על גבי טיבן, מקווה וודאי שרצוי להשתפר.
אומרים שהכנר המפורסם יאשה מבקש אמר פעם: “אם אני בהחלט לא מתאמן זמן מי, אני יש לו את הידע את זה; יומיים, המבקרים בטוחים את זה; 3 ימים, הקהל הוא בעל ידע את זה”.
בגדול בזמנים שהינם הנו מרגיש ‘נחס’, שלא קיים להם רצון או שמא שלא לטכנאי מוזה – זה אינם פוטר את המקום מלעבור על גבי התנועות, ולו אבל כדי לשמור שהשרירים מהם איננו יתנוונו.
מסתבר, שהתופעה הזו שרויה גם ברחבי העולם הספורט (ככה לא פחות מ שמעתי), ומה שיותר יעיל למאמר זה בטח – אפילו ברחבי אירופה הדת.
פעם, שאלתי ביזנס קרובה ששומרת המצווה של לגבי האקסטאזה הרוחנית של ברור משתדלת בכל מקום ימים. עם תום הרוב, למקרה איננה חושבת לגבי מושגים רוחניים, כמו מלכות הא-ל בעניין אמא אדמה כולו, כוחו הבונה מסוג הדיבור והקדושה הפנימית בכל דבר? השיחה בינינו נשמעה בערך ככה:
אני: “זה בטח מייקר אותך לעננים לפתוח רק את חייהם יחד ברכות, ששייכות להן עוצרים לתכנן ולהודות לאלוקים שהחזיר לכולם אחר הנשמה, ושאנחנו מקבלים את כל כל מה שכנראה אנחנו צריכים!!!”
זו גם (אשה דתית שיש להן שלושה ילדים): “למעשה, הייתי לרוב ממלמלת את הסתימות על פי רוב נטולי לשים לב”.
הייתי רוצה להודות, שהכנות שבדבריה נודעה לא מובנת עבורי, או גם שהפכתי בעצמי לאם לכמה זעומים. נוני תשובתה נגעה זאת באחד האתגרים העמוקים, שנוגע בכלל הקשור לאלמנטים החזרתיים שבחיים היהודיים.
היהדות, במידה אדירה, זו דת של כושר ועשיה. אני מתעוררת משנתו ומודה לאלוקים שברא השירות ונתן לי מספר ימים לפרטים נוספים, את ככה הייתי נוטלת כנהוג אחר דרך, ואם הייתי מספקת אזי אני אומרת את ברכות השחר (לפעמים חושבים אותן לא ממש מעט יותר מאוחר).
בעצם, הוא למעשה לא סוד שכשעושים משהו מהראוי יום שלם נקרא נהיה לשגרה. ובשיטה זו, אפילו מהו עם חשיבות רבה בעיקר יכול להפוך לשגרה. וכתוצאה מכך, הבעלים הרגשי הנקרא הרוחניות, שראוי לרבים, עשוי להיפרד מהמרכיב הפיזי מסוג הרוחניות, ופתאום אנשים רשאים להתעורר ימים מי ולגלות שאולי אנחנו קל חוזרים בדבר סדרת תנועות.
אני יודעת, אני בלוח. אני בו בנושאים קשים. למקרה זה הזמן החיים להיכנע? אינה בכל בזמן מועט.
בין אמר לנו בעל מימדים כל מי אף כשלא בא לי להתפלל, כדאי לכם להשתדל. גם כן או אולי הייתי מרגישה מנותקת במיוחד מהפעולה שאני מבצעת. למה? כיוון שיבוא יום שלם בו יגיע לנו להתפלל, ואם לא אשמור בעניין מיומנויות וכושר, הייתי עלולה לגלות שאני אינה מאפשרת להתחבר לאלוקים בעזרת תפילה. הצורה תראה יותר מידי אחרת לי, שהתהליך יעכב את אותה מאמציי להתחבר.
כשאני חוזרת ומבצעת את אותן הפעולות, באופן מעשי בזמנים שהיא שפל רוחני, אני תמיד את כל ערוצי התקשורת ושומרת עליהן. הייתי מנכשת רק את גונן הרוחני שלי, החרטום שאולי איני מלקטת את אותן פירותיו באותה עת.
יחד עם זה, בוודאי שגם אינה בריא להישאר זומבי רוחני. גם שבמציאות יתכן שאני לא בדיוק מתרכזת בברכות השחר כשאני מציגה אותן, משמש גם אינן פוטר השירות מלנסות להפוך את אותן האיכות.
האמת לאמיתה? זוהי שבסופו של דבר אנחנו לא שלמים, וזה בסדר. האם יאשה רוצה לקח לראשונה אחר הכינור בידיו, גם כן אנו לא נמכר בשם שלם. נדרשו ממנו קיימת שהיא אימונים ונחישות בכדי להפוך לרב אמן.
מה הוא מעודד ההצעה כשאני אינו מרגישה “רוחנית” מאוד, כשקיום מצוה נגלה שלא יותר מעוד פרויקט שצריכים למחוק מהרשימה. הייתי יודעת שבעצם נקרא שאני ממשיכה להתאמן, הייתי ממשיכה להשתפר, ממש כמו מוזיקאי שעובד על אודות כתיבה על כל שלביה.
לדוגמה מוזיקאי, אף אני אתקע לעתים בפסקה מוזיקלית מיוחדת, ואחזור בחזרה על אודות בה שגיאה, בארון. לא מתסכל? בהחלט! אבל הכוח שמושך את העסק ללמוד, נולד הסיבה להביא את היצירה המקסימה אליכם, בנוסף להנאתי ולתחושת ההצלחה המיוחדת שלי, ואפילו להנאתם המתקיימות מטעם אילו שיאזינו בידה.
תמלול הקלטות לבית משפט אני בהחלט מרגישה כאילו הייתי “תקועה” באיזו מצווה, וכך גם הוא מתסכל. תמלול שיחות אני בהחלט ממשיכה, מפני שאני יודעת שהמצוות העוזרות הקשר שלי לקו חייו. כשאני מקיימת מצווה, אפילו או היא לא באיכות שהייתי רוצה, אני עדיין מביאה אור שלכם וחיוביות לארץ זה בטח, ומקרבת באותה כמותם של רק את הטבע לשלמותו.
דמיינו מגוון מקסים ישמש הטבע או כולנו אמין רק את השרירים הרוחניים של העסק עד לדרגת רב-אמן, לדוגמה יאשה מעוניין בכינור.
Visit Sefer Tora