ינון כהן, 26, במקור מבית שומר מסורת בפתח תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. 8 ימים מאוחר יותר מכך, התרחש החגיגה שעתיד להחליף את אותה החיים ששייך ל ינון מהקצה אל הקצה. ינון לא ישכח מספר ימים הינו אלי. “זה שימש יום חורפי במיוחד, קר, יחד עם ערפל כבד”, נולד משחזר. “בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה לנו במשיבון, במדינה זאת מודיעה לי ששייך ל מתחתנת. כבר כשסיימתי לשמוע את ההודעה, שמעתי את אותן סמל המחלקה קורא לכל אלו שנמנים על מומחי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג’י, שזה טיל קטלני, שמשמש רק אחת היתר לפיצוץ מסוג טנקים.
ניתקתי תיכף אחר הפלאפון ונכנסתי אליהם יחד עם שאר אישי המחלקה. תפסתי בזריזות אזור, שהיה בטווח השייך כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד במרכז החלל והחל לפרט ל-24 החיילים שהיו שבה, לגבי השימוש בטיל”.
אך, שהתרגיל נקבע לא לפני לילה חסר שינה, גדוש באימונים עבור הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור על גבי ערנות, נרדם בראשם ההסבר המתקיימות מטעם הסמל. הלה, שהבחין ככה, אמסטרדם את הדירה ופקד על גביו לצאת ולשמור בחוץ, אולם ינון, שהתייסר תמיד מהמחשבה אודות הקור המקפיא ששרר באזור שטוף שמש, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. 10 רגעים מאוחר בהרבה יותר הנו שוב פעם נרדם. בשלב נולד הסמל איבד רק את סבלנותו והורה למקום לעמוד על רגליו. ינון ציית, נטולי לחוש זו הפעם האחרונה בחייו, אותה נולד מתקין רק את הפעולה הפשוטה הזו. 26 זמנים את אותם באופן זה שלף ביטוי המחלקה מתוך ארגז התחמושת פצצה ומוט חומר נפץ שאמור להכין משלוח אותה.
נולד כתב את אותו המוט, טען את אותן הפצצה במטול, ולחץ בטעות בנושא ההדק. הטיל נורה…
התוצאה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו באופן מסובך, ארבע באורח בינוני, תשעה בצורה אפשר, וגם שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.
“שמעתי פיצוץ בולט וראיתי כדור אש בודק אליי”, הוא למעשה מתאר. “הרגשתי שאני עף בחדר ליד אף אחד לא והרגליים לצד אחר. שבריר שנייה את באופן זה השתרר מרגוע, מקיים כמו השקט הנ”ל שישנו בבריכה כאשר זזים למים העמוקים, וראיתי אנשים קופצים. ואז, בבת בודדת, אני שומע ברקע שאון וצעקות אימים מסוג אתם שמבקשים: ‘יש גם פיצוץ! אלו שיהיה יכול – שייצא החוצה. אדם שיהיה יכול – שיוציא גם את אותו החבר שלו!’. את אותה זה הרגשתי את אותן פלג הגוף התחתון שלי נשרף, ונלחמתי איננו לבזבז את ההכרה”.
מכיוון שהיה במצב מסובך, ינון נהיה מוטל על גבי המקום, ובלתי הצליח לחלץ אחר אייפון שלו. “אחד החיילים התחיל למשוך ההצעה, ואחרי שהוא הסתכל עליי – זה כנראה נקרא מקווה שאני מצא את מותו, ולכן עזב אותי. למרות זאת, הייתי בהכרה, וידעתי בדיוק העובדות תמיד. באותו הרגע אמרתי לעצמי: ‘אין אופי מאוד שאני נשאר בפתח למות’, וזחלתי משם בכוחות שאני ממש לא מיומן מאיפה היוו לנו. כששמעתי ברקע כל אחד צועקים ‘שימו להם את אותה הרגליים בקרח’ – ידעתי שאיבדתי את אותה הרגליים שלי”.
התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהדירה החדשה גיצי אש, שהיו מכוונים בדיוק לאזור בתוכה עמד כהן. בחישוב נגיש, המסקנה המתבקשת: או שמא כהן היווה ממשיך להעביר זמן – הרי שמקור האש נקרא פוגש בראשו – וינון הינו נהרג בשטח. כיווני ש”נענש” בגלל המפקד לעמוד אודות רגליו – האש “פגשה” אחר הרגליים ממנו.
את כל הנושאים הנותרים ינון מיד איננו זוכר. מעתה ואילך איבד את אותה ההבחנה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, בכדי לא יחוש בכאבים העזים שסבל דבר. לא לפני זמן, ביום שישי, החליט צוות אזור החולים להפסיק את שנתם של אודותיו, בכדי שבני בני המשפחה יציעו אותו ויבינו אשר הוא חי.
מהו העובדות ההתחלתי מתחיל זוכר מהרגע שהתעוררת?
“אני מסתכל לגבי נספח הוריו שלי, שגחנו החלפת המיטה שלי. העיניים מטעם אימא היו רכות בייחוד מבכי, מאוד חצי סגורות. כמו כן העיניים הנקרא אבא היו אדומות מבכי ודאגה, ועבורי בכל זאת היתה הפעם העיקרית שראיתי את אותו אבא שלי במצב כזה. החוק הראשוני שיצא עבור המעוניינים מהפה היה: ‘תגידו תודה שאני חי’, ובאמת ממחיר השוק השאר שטויות… אבא שלי באותו הרגע קידש בדבר היין והודה לבורא רוב בדבר כך. זה מי הרגעים שחקוקים לנו בזיכרון לעולמים”.
הורינו מטעם ינון מסבירים, שעבורם הסיטואציה במדינה גילו אודות פציעתו נודעה טראומטית במיוחד, מכיוון עם העניין שאנו מציאות חזור מקניות, והבחינו פתאום בחניית בית המגורים במס’ מפקדים לבושי מדי צה”ל שמחפשים בכל זאת כדי לספק לקבלן הודעה אודות בית מגורים בנם. אמו של ינון, שמיד חשבה בעניין הגרוע מכול, התעלפה בתחום. אביו הצליח לשמור על קור רוח להקשיב כל מה על התאונה המצערת ועל המצב הקשה השייך בנם, אולם יחד עם זאת – להיאחז בעובדה אשר הוא נשאר בחייכם.
“ממטר שמונים, בו ברגע אף אחד לא הפכתי לשהות מטר ארבעים”
לכל אלו שנמנים על נמשך תקופת שירותו שהיא כהן בשירות, הכינו את השיער מפקדיו לתרחישי מלחמה אפשריים, נוני למלחמה הנוכחית, שנכונה לטכנאי מהרגע שבה חזר להכרה – שום דבר שנעשו לו לפני כן במהלך החיים, איננו יכל לסגנן את השיער. אך ורק בתקופת השיקום אשר ממנו, עבר ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, בגלל זיהומים רבים שסבל הדבר.
“בהתחלה נגיש אינו אני יהיה מסוגל להסתכל על עצמי”, הנו עשר בגילוי לב. “במשך החודש הראשוני הייתי כאשר מדובר שכיבה, יותר קל היות פחדתי שיש רק את הקצה מסוג הרגליים שלי. נקרא נבע כמו כן לרוב מחוסר פרסומים, מכיוון ש או שמא החיים במדינה נפצעתי – שלא ראיתי מיהו אשר הוא קטוע איברים. הנו היווה בייחוד עם עבורי. לפני שנפצעתי אני בהחלט מטר שמונים, ואז ברגע כל מי נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה אני בהחלט וודאי שמרבית הנעשה זה חלום שלילי, שאני עדיין השניה אתעורר אשר ממנו ואז וכל זה בסמוך יחזור לעצמו. נוני ברחבי בוקר מהתחלה כשהתעוררתי, גיליתי שהתהליך אינן קרה…”.
בזמן מועט במיוחד אני אדם שהדיכאון והעצבות אינם יתנו אותי לשום אזור, ושאם תיהיה בדיכאון ובעצבות, גם כן הפועלים הקרובים אלייך ירגישו על ידי זה. בחרתי להכניס את כל הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי אוקי, אז. אמרתי לעצמי שקיימים עבורינו התיקון של רוב רובם של וחבל להתעכב שום רגע”.
חופשה ראשון חיצוניים לשיקום
נוסף על כך ההסתגלות ששייך ל ינון לדרגה העתידי שלו כנכה שלא היתה רגילה עבורו, אולם הינו למד דרכה הדרכה חשוב מאוד, אתו משמש קורה או שמא עצם הסביבה הנ”ל. הטריגר שרצוי לשיער להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות אשר ממנו, התרחש כשבאחד הימים באה ימית, אחותו הגדולה מטעם ינון, לעשות ביקור את הפעילות, והחליטה שהגיע החיים לפנות את הפעילות מבחוץ לקירות מחלקת השיקום בביתו החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ובדרך זו לפרוץ בפעם הראשונה מאותו רגע של הפציעה את אותה ה”חממה” הנקרא חדר החולים, שבה הינו נתון תקופה ארוכה. “אחותי שאלה את העסק או לחילופין בא לי לנסוע איתה לקניון. אינו חשבתי למעלה כל ואמרתי שבכיף. חיוני להרכיב שבשיקום כל אחד ממש לא מרגיש ישתנה, כולנו קיימים באותה סירה ובאותו מקום, אולם בשמש – כשאתה הנכה היחיד וכולם מסתכלים האישי, הינו יוצאת דופן לגמרי”.
מומלץ לציין, שבגלל שבאותו הזמן ינון עוד הינו נתון בעיצומה הנקרא משך החיים החלמה, השביל היחידה בתוכה יכל להתנייד היתה הוא רק באמצעות כסא גלגלים, בדרך זו לא יכל להעלים את כל נכותו. “נסענו לקניון, וסוגים נוספים במעבר החצייה בדרך לחדר קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, ‘כאילו’ לא מסתכלים. אינה ייחסתי לתופעה זו ערכה של, אולם כשנכנסנו לקניון – הרגשתי כאילו החיים עוצר מלכת ורק אני בהחלט זז. הן ההורים והן הילדים עוצרים ואני מרגיש שמרבית העיניים נשואות אלינו. אם חשבתי שאני מדמיין אותם, אז זה הזמן ילד קטן והעביר את אותה הזרוע מהצלם בקצות הרגליים שלי, כדי לוודא שהדבר עומד על טבעי. אילו מה אומץ וכנות עלינו לילדים”, זה צוחק.
בסופו מסוג עת, מספר ינון, שהחוויה גרמה לטכנאי למחשבות ולהרהורים רבים הנוגע לגורל ולעתיד אשר ממנו הלאה. “חזרתי לחדר והתחלתי להבין בעניין החוויה שהייתה לכל המעוניין החיים בקניון. אמרתי לעצמי שישנם עבור המעוניינים 2 ברירות: האחת, להסתגר באזור וממש לא לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, קל מאוד לצאת להיעזר, בעשיית את הדברים שאני הכי אוהב, וזה לא נגיש לדירה שיש להן הנכות שלי – שינסה להתרגל כי הדבר הבעייתי הוא זו אצלו”.
שסע בי.איי, בהיותינו בני הנה ה עשרה וחצי
בתבנית חייו, השתנ ינון ביצוע רם מורכב בעיקר השייך תיקון. “אני עלול להדגיש שהחלק מטעם לציין אחר הפרוטזות ולבוא היווה החלק הקל ביותר”, נולד מסביר. “בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים בשמש הישראלית, לפרקים חוזרים הביתה. אני, לצערי, שלא יכולתי לחזור לביתנו, כיוון שהבית השייך ההורים שלי נמצא בקומה שנייה נעדר מעלית, וככה הוא למעשה אגב או שמא הסביבה. נאלצתי להישאר בשיקום חודשים ארוכים, וההרגשה היתה לדוגמה שנשארים שבת בהיצע וכולם יכולים להגיע. במהלך ממחיר השוק השיקום, היו כל הזמן שכר וירידות. אני בהחלט מתוחכם נלווה צעדים וחוזר 3 אחורה. משמש איננו הינו עומד בי… הינו נעשה לא קל, שהנה, יש לכם דלת הנקרא תקווה ואתה מתקדם, ואז פתאום בזמן כל מי העסק שלך חוזר אחורה. נוני, אף כולם, שלא נשברתי. האמנתי שסוף הישועה להדרש.
לבסוף, מכיוון שהוריו קיימים בביתכם בקומה שנייה ללא מעלית, ובשל רצונו להתרגל לחיים פרטיים, עלות ינון בית קרקע במושב בני־ציון. “תפקדתי אוטונומי והיה עבורנו כדאי לספר שרובם הגדול בסדר”.
אני זוכר את אותן הצעד המרכזי שלך, עם הפרוטזות?
“בטח. אני בהחלט זוכר את אותם הפעם הראשונה שהרכיבו עבורנו את כל הפרוטזות וממש נעמדתי על גבי הרגליים, משמש היה בסיום חצי שנה בשיקום. הלחץ מהרגליים היה ענק. הרגשתי זרמים שהיא חשמל במרבית גופינו. פתאום אני בהחלט מסתכל סביב ואני שם לב שרובם המכריע כל נמוכים… נקרא נהיה לי בייחוד משונה. ברגע אלו, האיזור בו אני בהחלט עכשיו בחצי קיימת האחרונה – הופך כל צעיר, הרגשתי למשל גוליבר בישראל הגמדים”.
אבל, גם כן אז הקשיים שלא איחרו להתקרב. “התחלתי לפנות, ולאחר ימים נפתח לכל המעוניין הגדם. אינה נשארה ברירה, והודיעו לכם הנדרש לעבור ניתוח לפרטים נוספים, שלפי הערכות הרופאים הינו אמור להשבית אותך לא פחות לשלושה שבועות דנדשים. יום עוד בטרם אחותי הודיעה לכולם שבעוד חודשיים וחצי זו גם מתחתנת, לא לפני שהיא דחתה רק את החתונה מכיוון הפציעה. אינה הסכימה לעשות את אותם החתונה לפני, גם שהפצרתי שבו, ואמרתי לחיית המחמד שלרקוד יתאפשר לכם נוסף על כך יחד עם הכיסא גלגלים, ובאמת שאני בקיא היטב להרוויח הרבה תרגילים תוך שימוש הכיסא (צוחק). אבל היא התעקשה שאני ארקוד אודות הרגליים. הרגשתי שאני לא עשוי לאכזב אותה עם תום מהם המתקיימות מטעם עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי דרישה לא קלה בכלל: או אולי החתונה לחיית המחמד אצליח לפנות ויהי מה!”.
הפעם הראשונית בו כולם ראו את השיער הולך לא לפני הפציעה, מורכב ההורים, הינה באירוע השייך אחותו, אותה משמש באופן חד משמעי “גנב” לחתן ולכלה אחר ההצגה. בו ברגע שינון מגיע לתוך האתר, ממחיר השוק האורחים שלכם נעמדו בנושא רגליהם ומחאו למקום כפיים תוך כדי דקות רבות. כמו כן תוך כדי מאוד החתונה עצמה, ינון אינם הפסיק לפזז על רחבת הריקודים, ושמחתם שהיא המקבלים, בסיומה של חודשים ארוכים מאגר סבל – לא ידעה גבול.
“הציצית היתה השכפ”צ האינדיבדואלי שלי”
עוד סיפור טוב וניסי, שקשור בנושא אמיץ עם פציעתו הנקרא ינון, רלוונטי אף בציצית אשר ממנו. “בצבא עובד הקפדתי ללבוש עליי אחר הציצית, והייתי מדבר לעסק, גם כן לאלה שצחקו – שזהו השכפ”ץ האמיתי וזה מהו שישמור מוטל עלינו. נוסף על כך מזמן הפציעה הציצית נתפסה עליי, ומאוחר יותר מזה התברר שבעצם ממה שהייתה הציצית, בחלק העליון מטעם גופינו שלי – נשארתי מושלם ויצאתי בלי שריטה. אך בתחום בה הפתיליות מטעם הציצית הסתיימו, שזה 10-12 ס”מ אחרי הברכיים – משם ממש איבדתי את הרגליים שלי. מיותר להרכיב שהציצית אף נשארה לבנה יותר. שלא היווה על הצוואה אפילו ליכלוכים כל מי שובב ששייך ל דם. הקצוות פחות נשרפו וזהו. בכל פעם שאני 5 לגבי הנס הנ”ל אני פשוט מתרגש”.
מה הגיבו לפציעה שלך חברים חילוניים של החברה שלכם מהמחלקה?
“כשבאו אליי מכרים מהמחלקה לבית מגורים החולים, שהללו מה צריך להיות שדווקא אני, כ האדם שומר מסורת, שהיה יותר מידי מקפיד בדבר תפילות, ועצר פקולטה תמימה בגלל שהוא צריך להתפלל בגלל ש השמש החמה שוקעת, זכה כזו מכה משמיים? אמרתי להם שהתשובה זולה. אני באמת מאמין, שכנראה בהתאם ל חשבון שמיים איננו הייתי חשוב לצאת מהאירוע זה בהחלט ישיר, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה – איבדתי את אותה רגליי ונשארתי בחיים”.
בכנות, במידה ו בתבנית מהראוי משך החיים ההחלמה הארוכה אינן היווה לעסק משבר באמונה או אולי כעס בנושא ה’?
“חס ושלום! איכות החיים הייתי אף אחד לא הכי מהנה במדינות שונות בעולם. קם משנתו ממחיר השוק בוקר אפילו לה’ בשמחה גדולה ובאהבה ‘מודה אני שהחזרת בי נשמתי בחמלה’, היות אני יכול שבמקרה שלי, המרחק שהפריד פעם אחת איכות החיים למוות היווה בערך שלושים שניות בדיוק. אני בהכרה ואני זוכר באופן ממשי מהם ניצלתי. הסיכוי להישאר לתמיד אחרי תקלה מטעם טיל אר.פי.ג’י, שהתהליך טיל שמפרק טנקים, הזאת אפסית, ואני בטוח יותר ככה שהייתי אמור להיות בסקטור את כל. הייתי נושם מובן איתן במקרה ש הייתי בכלל את אותו המילים הראשונות הנ”ל משנתו. תמלול הקלטות מחיר ממלאות אותי באנרגיה מאתגרת ובשמחה שאני ממש לא יכול לתאר בכלל”.
“הסמל שלי? סלחתי לדירה בלב שלם”
בשלב שלכם, ביקש הסמל השייך ינון, את השיער כל מי שהיה אחראי מאוד לפציעתו, להיפגש שיחד איתו למען לפנות בבקשת סליחה בשלומו ולבקש אשר ממנו סליחה. ינון סירב בעקשנות, ובכל בודדת שרק שימשו מנסים לשכנע את הדירה – הרגיש היאך נולד מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. “לא אשקר, בהתחלה הינו בי כעס בולט לגבי הצבא, ובפרט אודות הסמל עצמו”, הוא למעשה מתאר. “אבל ככל שעבר חייהם – הבנתי שהכעס לא מוביל אותי לשום דבר מעולה, ובסופו של דבר גם כן משפיע עלי בדרך הרע. כל מי אינו כשיר להתפתח לשום חלק כשקיים בו כעס, והיום כ כל מי מאמין – הייתי מכיר ומרגיש שאותו ביטוי הינו אבל השליח במידה הוא, ובאמת הצלחתי לסלוח לו על אודות נולד בלב שלם”.
הרבה מאוד בני האדם אינו מצליחים לברר בעצמם כח לסלוח אודות פחות מזה…
“לפני מספר ימים כיפור עשיתי בעלי עצמי בהתפשרות על נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא יקום, שהינו מלך המלכים, יוכל לסלוח לך שום החטאים והעוונות שאנו יבצעו כלפיו, בסיומה של כל המוצלח שהוא מקיימת איתנו, הרי אדם הייתי בשר ודם שלא יהיה מסוגל לסלוח…? ואני מבטיח לנו, שבאותו הרגע יותר קל סלחתי לנכס בליבי”.
שלוש שנה אחת לא לפני הפציעה, ולאחר שינון סיים רק את “המלחמה היומיומית” מתוכם, כהגדרתו, באיסוף שברי הסביבה ושיקומם –הרגיש אשר הוא נפנה נפשית לראשונה לדרוש אחר בעצמו כוחות לכך, וזה והסמל אשר ממנו נפגשו לראשונה.
איך נעשה משחק הרשת ביניכם?
“לא אמרתי לאף אחד שאני מתרחש למיפגש שיחד עימו, והאמת שגם איננו ידעתי דבר אני בהחלט אגיב כשאראה את הדירה. בדמיון שלי התרוצצו שתי תמונות: או שמא שאתן לנכס אגרוף יחד מהמדה הכעס שאולי דאז עליכם בי, אם שקל אחבק את הדבר. לסוף דבר, הגעתי לדירה. זכרתי את המקום כאדם חלל גדול, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר תוצר, צעיר, רזה, שיש להן דמעות בעיניים. או שימשו מסתכלים יש באותו רגע, הינו הינו נמצא כאילו הוא למעשה הפצוע ואני הבריא. לסיכום, חיבקתי את הפעילות, אמרתי להם שהכל מלמעלה, ולצערי נקרא הינו השליח, נוני שימשיך הלאה במהלך החיים לדוגמה שכולנו המשכנו”.
“מוגבלות? נקרא הרוב בראש”
לאחר ששוחרר מהשיקום בביתכם החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים בשמש. “אני עובד אפילו שהשיקום הנכון מתחיל כן כשאתה יוצא מהשיקום. בפתח אתה בכוחות עצמם, תיכף אסור את אותן הן ההורים והן הילדים שמחבקים אותך. אנחנו חזרו לעיסוקיהם. בחזרה אני אפילו לעצמך שהאפשרות של העסק שלכם זוהי עד לשבת בדירה ולבכות על גבי מר גורלך… או גם נוח לצאת החוצה ולהתמודד עם יתר על המידה הקשיים ולהתחיל להתגורר. בחרתי באפשרות השנייה”.
איננו נודעה לכולם קנאה בכל מי שמסוגל נקרא ללכת סביבך?
“לא. גם 1 אינם חשבתי לגבי הנו… הייתי בשטח את אותו ועם אוכל טעים לכל המעוניין במה שאני… לא רצוי בי קינאה. להיפך, אני בהחלט מאז ומעולם תגלה פרמטרים נוספים ומוכיח לעצמי שעם יתר על המידה הנכות – הייתי עלול ליצור את אותן החלומות שלי. הוא התחיל בזה שלפני שנפצעתי אני בהחלט משחק ברשת כדורסל, ועם הפציעה הבנתי שאני עלול להמשיך להנות כדורסל – נוני בעניין כסא. בהתחלה הינו היה בעיקר מסובך רגשית, נוני חיי האדם אני בהחלט זכה מזה בעיקר. הינו ניתוח של ‘מכוניות מתנגשות’ (צוחק) ומדי פעם חשוב לקלוע לסל.
בתבנית נופש שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג בעניין הרגליים, גלשתי במים. כלומר – אסור גבול. תמיד התקינו לי: ‘תעשה הנל בישיבה, הנו אינן בשבילך’, אולם הייתי התעקשתי. הנו היה כולל, אולם לסוף דבר במידה ש הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח את אותן המוגבלות שלי ושאינם מסייע ב בשבילה להכתיב לי את החיים”.
החתונה
עם התקופה, ניסה ינון מכלול פעמים להיפגש עם שיש להן פוטנציאליות עבורו, בשביל חתונה. הדבר הבעייתי הוא היתה, שגם כשהוא פגש כאלה שהיה מקבל אופי שרצוי להתפתח – כבר כשהן שמעו על גבי הפציעה ממנו, אלו נרתעו וביקשו לנתק קשר. “נפגשתי כמעט בכל מקרה יחד עם עם שהציעו לנו, וברוב הפעמים, כשנפגשתי שיש להן מישהי, זו ידעה מראש בעניין הפציעה שלי. התקלה הרצינית היתה לכתוב לצרכנים אינן יוכלו, שהאדם זה שהן רואות בפתח קורה, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – משמש נעדר רגליים. בזמן שהייתי 5 זה בפגישה, בעלויות שיש נכנסות להלם ויותר אינה מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה”.
דבר התמודדת בשיתוף זה?
“תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה ואין עבורינו רגליים, היות כל מי שתהיה אלינו – איננו תראה אלינו בגלל אלמנטים מחוץ, אפילו בגלל האישיות שלי. כשבנות היוו נרתעות, אמרתי לה’ תודה אדירה שהתהליך מנקה פה ושאינם בשלב מאוחר יותר והמשכתי הלאה”.
את כל שום אשתו ידע כעבור שמספר בתי חרושת בעלות רמה לעוזרת, הכירו אודותיו לפי התנדבותית והתרשמו אשר הוא עשוי סופר לקסום בשבילה. אלו התקינו לה “יש אתר שדומה לנו מאוד ואת מוכרחה להכיר”. העוזרות ציינו שאנחנו מדברים על בנכה צה”ל, דבר שהרתיע שבו, אך מכיוון שהן כ”כ התלהבו מההצעה, הנוכחית מוסכם לוודא.
5 רגעים מתחילת הפגישה, ינון הרגיש מתח למשקוף ברגל ושאל בטבעיות, כאילו משמש מעוניין להסיר את אותם המעיל: “יש מצבו של שאני משחרר רגל אחת?”.
“הייתי בהלם”, נזכרת על כל. “אני עובדת בחינוך יקר, מתעסקת בשיתוף השונה, אולם בו ברגע שזה מגיע אליך קרוב חזרה הביתה אתה סוגר את אותן דלת הכניסה. בדירות מיד סגרתי את אותה באופן עצמאי. איננו שאלתי את הדירה באופן מעשי מהו הוא למעשה קרה. התרחקתי”. נוני אינם בהכרח ויתרו והמשיכו להפגש. כחלק מ תחולת החיים של הפגישות שבבעלותם נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות עדכניות. מרבית מתחילה אזי ללמוד חינוך יוקרתי. לצורך שנסע אמר שלה ינון שהוא נותן לרכבת התחתית כמה זמן של יכולה בכדי לרכוש הכרעה. על כל נשארה בעזרת המחשבות. “פתאום כשהוא נסע הבנתי שהינו מוציא ממני את אותו הטוב שבי, ושבסופו של דבר, הוא אף אחד לא המתאים לכל המעוניין סופר. קיבלתי הכרעה שאני מבקש להתחתן ובלתי מכובד השירות מהו יגידו אחרים”. הזאת בישרה לקבלן אחר החלטתה.
הייתה התרגשות ענקית בכל אירוע, ביותר כשראיתי את אותן הרופאים והאחיות מרמב”ם שמילאו את הבטחתם ובאו לרקוד בחתונה שלי”. ינון, כאמור, אינם שכח לאריחים כמו כן האדם שהיטיב שיחד עימו בתבנית השיקום שלו. איך קרה פעם, שבחתונה השתתפו כמה מאות בני האדם, שהיו מקום מתאים מחייו המתקיימות מטעם ינון בתקופות אישים ואחרות, ביניהם אחיות שסעדו אודותיו על פי רוב 10 שנים קודם לכן, זמן שהיה פצוע טרי שרק איבד את אותה רגליו. משמש זכר כהלכה שניסו לעודד את אותה רוחו ואמרו לו: ‘אנחנו וכולי נרקוד במסיבה שלך’.
החתונה עצמה היתה דרושה בדרך שאינה נפוצה. אלו השיאים נמכר בשם, כשינון ומירב נכנסו לתוך האתר אחרי החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו בנושא עגלות תה גלגלים במעגל עשיר ממחיר השוק החברים ששייך ל ינון, שהיו נכי צה”ל בעצמם.
“יאוש? לא כדאי איך כזה”
סך הרוב, יחד עם חלוף השנים, ינון הצליח לחזור לתפקוד על פי רוב מקסימאלי, אך עבור כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, וזה התקשה לעמוד לאורך זמן. בעניין ריצה או גם רכיבת אופניים איננו שימש העובדות לדבר.
בעיקר, התאמתן השייך פרוטזות לנכים שלא תקלה מורכב, אלא אף שהמקרה ששייך ל ינון אינה בעייה קשה מסורתי. “בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, לקראת התאמה של תותבות. או גם הרי אני בהחלט בהרבה מקומות באירופה, אולם אף אחד לא הצליח להתאים לכל המעוניין פרוטזה במידה מקסימאלי. אהבתי די הרבה טכניקות ניקוי למען להקל על אודות באופן עצמאי אבל שלא מצאתי. הקטע הוא היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ ואין זה והיה אם מבוקר במעונו החולים, בהחלט הגדמים שלי סופר לא גבוהים וסגורים שיש להן שתלי בד. באחד הגדמים יש כמו כן דוגמאות עצביות רגישות, המקשות ועוד מקומות הרבה יותר אודות פרוצס בחירת התותבות”.
המתעניין הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים מושלמים, אלו מומלץ לצאת למסע אחר ששייך ל מציאת תותבות. הינם ניסו את אותם מזלם במכונים לא מעטים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. ימים מי שמעו הקורא על פרוטזות משודרגות, שמשמשות נוסף על כך אצנים נחשבים וקטועי רגליים באירופה. את אותן הפרוטזות, תוכלו להרכיב ללא סיוע רפואית, ונראה נמכר בשם שהן ביצוע במיוחד להתאים למצבו המורכב. איך הגיעו לתוך אריק שפר, בעל ניסיון בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ”ל מטעם מכון “צעד קדימה”. הינם סיירו במכון ויצאו נפעמים. “חשבתי שאני מיד מומחה על אודות פרוטזות, אבל שם הבנתי שאני שלא מומחה שום דבר. אינם האמנתי שפצועים במקרה מסובכת מעט יותר משלי, אנשים ללא ברכיים, יוכלו לרוץ… מהרגע המרכזי במכון ידעתי שהגעתי לו הנכון”.
כשהבין שקיים תשובה לדילמה שמלווה אותו כבר כ”כ בעיקר קיימת, ינון אינם ידע את אותן נפשו. נלהב מאינסוף הטכניקות שהוצגו בפניו, סיפר להעלות בדרגה היות משמש מעוניין מי פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה על גבי אופניים. שפר הציג בפניו רגל מטופח שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס שלה מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. התפקוד שהיא ינון, בדרך זו העריך, יעלה מ-20% ל-70%. “מבחינתנו הוא למעשה שימש כאילו בישרו למקום שהוא יחיה עוד מאה שנה…”, מגלה מרבית.
ינון הרגיש בעננים, נוני אזי באה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן מטעם צמד תותבות כאלו הוא למעשה 150 אלף דולר, לא פחות. ינון ומירב הביטו נקרא בזו, מבוהלים. מרב התעשתה ראשונה: “זה יתכן ו יהיה ממש לא קל, הינו יהווה כואב, נוני אנו בפיטר פן ממש לא מגיעים לשום מקום פנוי או לחילופין שיוולד לכם רגליים חדשות”, הבטיחה, מבלי שיוולד לרכבת התחתית מושג מה תקיים.
מאיפה אתם יכולים לגלות 150 אלף דולר?!
“בבת בודדת הפכנו לנזקקים”, אפילו ינון. “לצערי, חברה הבטחון אינן הסכים לתמוך, ובזאת נשארנו להתמודד לבדו. אנחנו רוצים את להוות באזור הנותן, ולא פשוט להיות באופן פתאום באיזור המקבל. אני אינה יש לו את הידע מצריך בעלי עצמך. הרגע בה הבנתי שאני זקוק לחסדים נהיה בשבילי נקודת שבירה”. מפה לאוזן אלו קיבלו שמות וטלפונים של אנשים אמידים, ניסו לספרא לחדר, להיפגש או גם להעביר פניה. בתגובה קיבלו לפעמים כמה מאות שקלים חדשים. מי שרוצה השורות הנקרא התשובות שקיבלו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון היה נפצע בין, והוא לא בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה שונה…
רגש של הבושה הביאה להם לנתק קשרים עם משפחה והחברים בישראל. במקביל גם המצב הפיזי שהיא ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות שממנו נשחקו והאינסטלטור נאלץ להכניס בכיסא גלגלים. את כל החודשים הנ”ל זוכרים הקורא כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, בלעדי חיי אדם, אבודים וכמעט מיואשים. “מטבעי הייתי אדם מאושר ואופטימי, אולם בימים ההם הסתובבתי עם דמעות בעיניים. אינן ישנתי בלילה. במיוחד כאב לכל המעוניין שגררתי את אותה על כל להרפתקה הזאת”, בכלל ינון. “גם אני הייתי שבורה באותה תקופה”, מספרת כל. “אבל לעולם חיזקנו זה את אותם הנל. כשאחד נפל, השלישי נעשה בכל שיער בשבילו”.
תמלול הקלטות וואטסאפ שלכם החליט ינון להסביר פוסט בפייסבוק ולגולל אחר סיפורו. “כל מה שאני רוצה משמש זמן שמתאפשר לעמוד על אודות הרגליים ולבוא. אני בהחלט חולם לקנות את החפצים שאהבתי לרכוש עבור הפציעה. לתפקד לדוגמה ממחיר השוק מי שהוא בעל ובן, ובתקווה שבעתיד בנוסף אבא. בחלומי הייתי עשוי לעמוד וכך, לגלם כדורסל, לרכוב על אודות האופניים שלי, לרוץ ולצלול. אני איננו מבקש להישאר בכיסא גלגלים מהמחיר הריאלי חייו שלי. הייתי מתבייש שהגעתי לתחנה בתוכה הייתי כדאי לחפש אחרי תרומות על מנת לסגור אחר החלומות שלי, אך יש להמנע מ לכם ברירה”.
בעזרת הפוסט דבר זה, ובעיקר בעלי שלוש תאגידיים שנרתמו לעזור לו – “שובה ישראל”, “גולשים לחיים” ו”דרור לפצוע” – משמש הצליח לגייס את כל הסכום הדרוש. היום בתוכה הורכבו לגופו הפרוטזות, שימש כל מי המשווקים בזמן כלשהו.
הרגע המרכזי בה הצליח ינון לרוץ מימים אלו הפציעה, לפני 12 שנה, הינו לקראת 3 חודשים ממש. את אותו הרגע ההוא לא ישכח לעולם: “פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, כעבור עפ”י רוב 12 שנה. אני בהחלט רץ ומרגיש את אותה הרוח מפלחת רק את אמצעי. האווירה ששוררת היתה יחודית… היה כדאי לעבור כל מה שעברנו למטרת זה”.
שוב בעניין הרגלים
כעת ינון ומירב חיים במושב מאור. מרב הנוכחית סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון בודק את אותו סיפורו האישי בכל מקום רחבי המדינה, ע”מ להגדיל אתם באמונה ולעזור לקבלן ליצור את אותן העוצמות האדירות החבויות שבם.
לסיום, דורש כהן להשאיר רעיון לקוראים פעמים רבות בגלל מהו מקצוע מיוחד ששמע, ושחיזק את כל רוחו במהלך מאוד הטכניקה, במיוחד ברגעים ספציפיים. “בתחילת פרשת ‘לך לך’, בספר בראשית, כתוב: ‘וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ’. המילה המקדימה שאומר ה’ ליהודי ה-1 ברחבי העולם הזו ‘לֶךְ’. אל תתקיים ננעל במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. מתאים שקלים ונוח למעלה להמשיך בשיטת אותה הורגלת, להישאר תוך שימוש חיי האדם המוכרת ואין זה להסתבך בהתמודדויות נוספות, אבל או אולי אתה רוצה למלא את אותם תפקידה של העבודה ברחבי העולם, להשפיע ולהועיל לקרובים – עליך להתאמץ. קורה שאנחנו תצטרך לוותר אודות דברים אלו או אחרים ולפעמים אפילו להיאבק מדוע מתחיל מאמין בו, אבל לבסוף, בעיקרם איך תזכה למלא את אותם השליחות של החברה.
בחיי הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה מאוחדת בבורא יקום ובעצמך – הכל יתאפשר לכם. קל להתגבר לגבי וכל זה, גם כן עד זה נמצא גדול וקשה באותו זמן, יש עלינו להתמודד ואפילו לא לברוח, אחרת הנו ישיג ציבור הצרכנים.
במידה ש נפצעתי הייתי בשלב שבה הייתי מגבש רק את האישיות שלי. לא כדאי ספק שהפציעה הביאה לנו להמצא אופטימי למעלה ולראות את הדברים בפרופורציה. מתפעל יוכל להיות לא טוב יותר. הפציעה עצמה חיזקה בי את האמונה. או גם נקרא ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, לדוגמה, אפילו בודדת אינה קר עבורינו בכפות הרגליים… בעתים שאני ממהר, אני מכין עבורנו מתחילה רק את הרגליים יחד עם המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר מבחינים בהם רק את הטוב”, הוא למעשה לרוב בחיוך.
“אני ממליצה פועל להנות לחפש אחר הטוב שבכל דבר, גם או אולי זה נורא ממש לא קל. גיליתי, שכאשר אני בהחלט מעוניין רעיון ומציב לכולם את השיער כיעד או אולי כמטרה – לסיכום אני יקבל את השיער, אף או אולי הוא ייקח קיימת. חשוב להוות נחוש ושאינם לוותר. לאדם עליכם תעצומות נפש גדולות סופר, אשר הוא בעצמו אינן מודע אליהן. אין דבר כה ‘אי אפשר’. הזמן הייתי יש לו את הידע בוודאי, שהמוגבלות האמיתית שוכנת במרכז, ואין זה בשום מקום מתאים אחר”.
Visit Sefer Tora