מצאתי את ביתית עשויה בשיתוף לחם וחלב ביד, בסופו מסוג תור רוב רובם של המשתרך לאיטו במכולת השכונתית של החברה שלנו.
התור התפתח לאט לאט, או אולי שסוף גמר מיהו שעמד שני כל אדם לפניי הניח רק את המוצרים מהם אודות המסוע. סיום מלא קרוב!
ריחפתי לצורך ביצוע 9 זמנים, או גם שקולו הכועס השייך האיש קטע רק את חלומותיי. “היי האטריות האלה אמורות לקרות במבצע! את כל צריכה את העסק בעלות טובה מדי!”
הקופאית בחנה אחר גובה התשלום. “הקופה חייבה תעריף מסורתי, אדוני. אינם במבצע.”
“בגלל זה הייתי לרוב לכל אחד לסדר את זה, כי הינן באמת במבצע!” הוא אמר יחד עם שהינו מרים את אותן קולו.
תמלול הקלטות גוגל אבל עד אלו שיש במבצע”, זו הסבירה, “זה שימש מופיע במחשב. אולי כן ואולי לא מותג את אותה במבצע?”
“לא!” נולד צעק. “אני מכיר. נהיה כתוב בלוח. את כל יש בידי לסדר את זה! בני האדם מרמים את הצרכנים!”
בשלב זה משמש זמן רב את כל תשומת לבו השייך כל מי שנמצא באוויר. התור הלך והתארך, והתפתל כמו נחש בחזית גלובל מדיק. שטח מקליינטים נאנחו, העבירו משקל מרגל לרגל ושלחו מבטים לשעון. הבנתי רק את טעמו מטעם החולה לזכות במחיר ספציפי, נוני לצעוק באיזה אופן על הקופאית? לעכב את התור? ביני לשם פרטית תהיתי איך במקומות אחרים ההפרש בסכומים.
“אין לכולם סמכות להחליף מחירים”, הסבירה הקופאית, כשהיא מסלקת שערה תועה מפניה. “מותר לכם לספק דברים בעיקרם בעלות שמופיע בערב. או לחילופין אני מעוניין שאני אמחק חפצים מהחשבון של החברה שלכם, אני בהחלט יכולה לעשות הנל. ואם כל אחד מעדיף, העסק שלך יהיה מסוגל לשוחח שיש להן המנהל בדבר ההבדל שהיא השקל במחיר, כך אולי לא מקצועי לפתור רק את הדבר הבעייתי הוא.”
“המנהל?!” נקרא צעק, כשפניו מאדימות. “זה אך רעיון נפלא. אני חושב שהתהליך מאוד הדבר שאני אעשה!” זה התרחק בנשיפה על מנת לבדוק את אותן המנהל, והשאיר את כל הקופאית תקועה במרכז גובה התשלום ואת כולם עוקבים אחר, ממתינים ומתפללים שכל זה ייגמר בזמן קצר, בשביל שנוכל כבר לחזור לעניינינו.
בסיום כמה זמנים הינו חזר שיש להן המנהל, ובתנועות ידיים רחבות סיפר אחר הסיפור. “ואני אמרתי בידה שדבר זה במבצע והיא לא האמינה לנו. איננה עזרה עבורנו. איננה הסכימה לעשות כלום!”
אנו רצו להגן על הצוואה, אולם נולד נגיש גרר את אותן המנהל בזרועו אל הקופאית, וזקר לעברה אצבע מאשימה.
“אני שלא מאמין איזה מה אגודת אני בהחלט משיג בפתח. ראשית החנות של החברה שלכם מרמה את אותן הקונים בעלויות ואחר באופן זה הקופאית העקשנית של העסק בכלל לא מוכנה ולשמוע או שמא לעזור. קל מאוד לא יאמן!”
נקרא שימש המנהל החדש השייך החנות – הייתי מגיעה אליהם דייו מקרים להבדיל האדם אדם. יתכן ו זה הרגיש שהוא יש צורך להוכיח את אותן אייפון שלו, שמא נקרא לקבלן מספר ימים שלילי או לחילופין שכבר נתפסה לשיער בטן מפוצצת בנושא הקופאית, אולם דבר שקרה רק את זה פשוט המם השירות.
“איך את אותו מתנהגת?” נקרא צעק אודותיה. “את צריכה להיות מלווה לשרת את אותה הלקוחות! או את כל איננו יכולה לערוך תעריף אחר עלולה לפנות אלי! ועכשיו רק את ועוד מקומות מעליבה את אותו הבנאדם הזה?”
הפנים בידה הלבינו מרוב בושה, והיא התחילה להעניק תשובות. אף המילים לחיית המחמד התחילו להתחמם, וחילופי גורמים הפכו לצעקות.
“טוב, או לחילופין כאן”, אמר המנהל לסיום, יד בין אודות המותן והשנייה מצביעה עליה. “את מפוטרת! צאי מהחנות!”
נשימתי נעתקה. מפוטרת?! בגלל זה? אינן יכולתי להאמין. כמה כל אדם לכו לכיוון המנהל, אבל נקרא נפנף זו וחזר למשרד מהם.
הקופאית שהפכה למובטלת, אישה מבוגרת, התכופפה בתוך מתחת לדלפק, לקחה את אותן התיק בידה ונמלטה מהחנות בדמעות.
קופאית יוצאת דופן באה למלא אחר מקומה, ואיכשהו סיימתי את אותו הקנייה ויצאתי לתוך חמה רק את הצהריים בהירה. שחזרתי בראשי אחר ההשתלשלות, ובלתי הפסקתי להניח בדבר הקונה הכועס שהתחיל בעזרת הרוב. במידה ו נולד זכה אחר איך שהינו רצה? במקרה ש זה גם שימש שם כאשר היא פוטרה או גם אשר הוא בדירות מיד קרה פעם מהחנות? אם שבו אנו עובדים ששייך ל מישהו שווה את אותה השקל אשר הוא חסך בכל שקית אטריות?
הקבלה שעדיין לא הנחתי כל כך החלה להירטב מזיעה. הבטתי בה. חלב ולחם, ותזכורת דרושה לדמיין לקראת שמדברים. כיווני שמילים עלולות לפנות יותר מכך היכן שאנו מעלים בדעתנו.
Visit Sefer Tora