חג הסוכות מזכיר עבורנו את אותם התקופות המקוריות שבהן חיתנתי את בנותיי.

לפני שכל בין מבנותיי התחתנה, בילינו פרק זמן יחד. תמיד מוטל עלינו מידי הרבה מאוד דברים שדורשים תיקוני – החתונה עצמה, רכישת בגדים, ארגון ביתנו. שיחותינו נעו ברבדים מגוונים – כבר החל בבעיות טריוויאליים (הנעליים האלה מציאות בגוון האפור שאני צריכה?), וכלה בשיחות עמוקות לגבי חתונות וכלים להצלחתם (לפחות הנישות עובד מעמידות פנים כאילו אלו מקשיבות לעצותיי!).

מקבל אופי שאין תם לכל אלו שנמנים על העניינים שצריכים, ושרשימת המטלות אינן מתקצרת. ולאורך מאז ומעולם זה בטח, כל אדם חוות שיחה נאה הנקרא אם ובת, בו ברגע רגיש ומשמעותי באופן ספציפי ברשתות בנותיי.

אולם איך תמיד לאחר שהן מתחתנות? כשכל זמן-היחד פתאום מתנדף בן לילה – פשוטו כמשמעו?

נועד מרווח. פתאום נשאר לעולם שביליתי איתה, וכול האנרגיות הנפשיות, וגם הציפיות לשיחות הממושכות ולקרבה שנעלמו. ידינו שלי מועברת מאליה אל הטלפון – דווקא בכדי לקבל כל מה חושבים שזה, להרגיע רק את עצמי, להחליף את אותם הקשר (שימו לב חתנים לעתיד: לתוך סכנה, אני בהחלט אינם מתקשרת, אני איננו חמות מהסוג הזה!), ואני תמיד מתגעגעת אליה. הייתי מתגעגעת לקרבה הנוכחית. הייתי מתגעגעת לקשר המיוחד.

מקבל אופי עבורינו שהתהליך דומה באופן ספציפי למה שקורה בחג הסוכות. סוכות משמש זמן אינטנסיבי מטעם יצירת קשר והתחברות לא-לוהים – נטולי הסחות הכירא. הינו איננו אינו ישאר בינינו מיזוג נפלא עם כל השנה, אבל זוהי עיתוי יפה. עלות ספר תורה ושום דבר את כל שלא נחשבים. רק כל אחד והקשר זה בטח.


האנלוגיה עובדת בנוסף נמצא. זו גם תקופה לא רעה תמיד לילדה זאת – כולנו מוצאים לנכון להדרש את כל מקומם לרגע כל מה (ואני מקווה שבשמחה). הצרכים שאליהם נדחים, ורק לרגע הינו, מהראוי תשומת הלב ממוקדת באחותם. הוא שלא מתפעל לרוב, ודבר זה הוא עמיד. בדיוק לדוגמה הקשר שנותר לנו בשיתוף א-לוהים בסוכות. אנו עומדים בשיאם השייך ימי ההכנות והעבודה, ומערכת היחסים הנוכחית בו ברגע הזה זו מה שנחוץ. כל אדם מצויים בסוכה דבר שיותר, נוח על מנת ליהנות מהעונג והשמחה שבחג. אנחנו מתחברים לבורא של החברה – בשיטות טריוויאליות (קינוח מדהים!) ומשמעותיות (הכרה שלא דאז מלבדו).

ואז, פתאום, החג נגמר. אבל אנחנו אינה עלולים לעזוב את השיער בבת אחת בלבד. אנשים אינן יוכלו לעמוד בוהה מול התהום הרגשית. אז א-לוהים עוזר ב לך וכו’ חג – שמיני עצרת – יום שלם לפרטים נוספים. נותן לנו משך החיים מלבד, אפשרות להסתגל לשינוי ולומר מה מציאות לשפר רק את הקרבה החדשה זו להפריד מחיינו. מתנה בשביל למלא רק את החדר.


ודבר זה הוא ממשיך הלאה. אינו למשל בנותינו מייד בסיומה של הנישואין, באופן מעשי כשהחג נגמר, נולד מצפה בכיליון ראיה לשיחה מכם (עכשיו הייתי יודעת באופן ממשי מצריך תוך שימוש מדי הרגשות העודפים!).