הנ”ל הייתם עוברת אותך ביום רביעי, משנתם ראש השנה, הייתם בוחרים את העסק בעלי בגדים מנוסים פזורים במרבית רחבי חלל השינה שלי. המשתמשים שנותר לנו נתפסה צריכה לצאת לחגוג אחר ראש השנה בביתכם מלון כחלק מ סידור “הנני”. ראש השנה יצא צמוד לחכות, באיזה אופן שכנראה אנו רוצים לארוז לשלושת הימים הבאים. שמא זה איננו נשמע בא עם מידי, נוני שמדברים במשפחה שמנסה לצאת בזמן, מתעוררים כל מיני לחצים והעצבים נמתחים. ניסיתי לקחת בחשבון העובדות שנצטרך.
“כולם לרכז את אותו התיקים של העסק באזור שלי!” קראתי. “אני רצה בפוטר לרכוש איזה סכום נתונים במטבח. את אותן באופן זה תיקחו בבקשה את הקולבים יחד עם החליפות וכל הגורמים התלויים עם מדי המזוודות למכונית. כל אדם דורשים לצאת במקביל ל 15 רגעים.”
שמעתי טפיפות רגליים ממהרות לארץ ולשם אודות הרצפה מעליי.
נהדר, חשבתי, זה מקשיבים לי.
ואז שמעתי קולות חבטה מסוג כל תיק שנגרר במורד המדרגות.
“וואו, אבל באמת נצליח להיות קצת לפני הזמן!”
כלי הרכב הייתה עמוסה בשאר אזורי השיטות שברשותנו. נדחסנו פנימה ויצאנו לדרכנו לתוך תל אביב. הכבישים שיש עמוסים, אולם לסיכום עצרנו לתחום חלל המלון. יצאתי בזמן מועט מהמכונית למען להתייצב להרשמה בעמדת הקבלה, כל עוד בעלי מחנה את כלי הרכב. הנער השליח מיהר פנימה בעזרת המטען.
גמר מהראוי סיום יכולתי לנשום בהקלה. אינן רע, חשבתי. מוטל עלינו לנו אפילו קלוש זמן יקר לפני ראש השנה בשביל להעביר זמנם תוך ויתור נפש ולעשות מבנה במחשבותיי. חיי האדם טס ונותרו הוא רק 40 דקות להדלקת נרות. ילדים צעירים שלי התחילו כדי להתארגן. יכולתם למצוא את כל נהמת מייבשי שערות הראש ואת הדלתות נפתות ונסגרות.
סקרתי אחר חלל הבית סביבי וניסיתי ליצור היכן הניחו את אותן התיק שלי, אולם שלא ראיתי את הדבר בשום חלק. בדקתי מתחת למטות, תחת, באמבטיה… אולם איננו קיים בשום אזור.
יצאתי לפרוזדור. יתכן ו שכחו את השיער שם? אינן, אין כלום.
מיהרתי אליהם זאטוטים והפכתי את אותם לגמרי. שום תיק.
הלב שלי התחיל לפעום בחוזקה. הרגשתי שהלב שלי צונח בתוך הבטן. רצתי חזור לשם.
“כולם לשים לב!” קראתי. “אני אינן מוצאת רק את המזוודה שלי בשום חלק. מישהו יש לו את הידע היכן הנוכחית נמצאת?”
המקבלים החלה לסרוק את החדר, הם הסתכלו מתחת למיטות, מאחורי הווילונות, בארונות. אבל איננו מצוי שום דבר, באופן ממשי כמוני. אוי אינה. הוא למעשה אינו חושבים שזה מצויינת.
“באיזה סגנון נתפסה המזוודה שלך?”
“גם בגדי החג של החברה שלכם שיש בתוך, אמא?”
נשמתי מוחלט. “מישהו זוכר שהוא הביא מזוודה כחולה אל המלון?” איך שקיבלתי בתגובה היוו מבטים חלולים.
“מישהו זוכר אשר הוא העלה אחר התיק הכחול שלי בדבר הרכב?”
דממה.
“טוב, הייתי לקחתי את אותו החליפות ואת הקופסאות”, טען מיהו ילדים.
“ואני אני עשויה לקבל כעת את אותם המזוודה הכבדה שאף אחד לא רצה לסחוב”.
אנו בפיטר פן התחיל לומר לכל המעוניין את אותם מה הוא כן לקח – הרוב חוץ מהמזוודה שלי.
התחלתי להבחין כעס. על מה אנחנו זוכרים את הדברים שאליהם ואת שלי מפקידים מאחור? מה הייתי אעשה בשלושת הימים הבאים? הוא אינו בסדר!
ואז צצה בראשי מחשבה ששינתה ממש אחר הפרספקטיבה שלי. בלבד לאותו זמן, אבל לדרך במדינה אני רואה את הדברים בימים אלה.
זה הזמן חייהם שאני אקח כתב אחריות ואין זה אאשים שאינם חרדיים כשמשהו משתבש, חשבתי לעצמי. כן, ביקשתי הכי הרבה לקחת אחר התיק שלי, ובאמת נמכר בשם נפלא או גם הם ככל הנראה היו עושים את זה. נוני השורה התחתונה זאת שזה התיק שלי! אני אני אמורה לבדוק ולוודא שהמזוודה שלי הינו באה למכונית. אני אחראית בנושא הגורמים שלי. קניית ספר תורה השורה התחתונה.
מיועד, נכונה שחשוב כל מי שיעזור, נוני בסופו של דבר האחריות שהמזוודה שלי תצא מהדלת מוטלת עליי. לא מומלץ לכם אשת להאשים חוץ מאת באופן עצמאי.
אנו הסתכלו עליי, תוהים איך אני בהחלט בכלל. יכולתי לראות שאנו מבינים מאוד.
“תשמעו”, אמרתי. “אלה העניינים שלי! יחד עם זאת אינה אשמתו של אף אחד ואני שלא מאשימה איש. נקרא כיפי או גם מישהו שימש רווחי את אותה התיק שלי למכונית, נוני בהחלט הנו היווה התפקיד שלי להבטיח או שמא הוא למעשה במכונית. וחוץ מזה, במיוחד עוד קצת ראש השנה. מהם אני צריכה להיכשל כבר בניסיון המרכזי שלי השנה?”
נ.בתוך. במידה והנכם רוצים להבין את אותו עצמכם מה עשיתי בשלושת הימים הבאים, להלן אפילוג:
תוך שימוש הציע לנו להתקשר לחברה שגרה באותו רחוב, למצוא היכן לבדוק בנכס אחר המזוודה שלי ולשלוח לנו אותה במונית, בעזרת נהג אינן יהודי. בתחילת התנגדתי. מהם אני בהחלט צריכה להטריד מישהי לקראת הדלקת נרות? אך עם עודד אותי, בייחוד, ללכת. וחברתי היקרה, שמבקשת לשמור לגבי אלמוניותה, פתחה את אותה השנה לה במצווה מיוחדת במינה.
Visit Sefer Tora