במשך שבועות סבלתי מבעיות בריאותיות מסתוריות ומדאיגות. מקובל, נתתי דרור לדמיוני והערכתי שנותרו לכולם ששה שבועות לגור. מקסימום, קיימת. על מנת לרכוש עדכונים זרה, הלכתי לתוך הרופאה.
“מה אדם אותי אלינו הפעם?” שאלו ד”ר רוזן.
“אני גמורה. ממש לא יכולה בלילה בלילה. הבטן שלי מתהפכת. חיוני לכל המעוניין בכל המקרים פרובלמות עיכול ופרפורי לב. ואני אפילו אינן מסתיימת בהצלחה להפסיק לנשוך את אותם השפה התחתונה שלי.”
ד”ר רוזן רשמה הרוב בשקדנות בתיק שלי.
“המממ…” זו אמרה כשהיא סוקרת מאריך את אותו האינפורמציה. “יש לך הילדים בהיותינו בני ההתבגרות, לא?”
“שניים, וכולי שניים בעקבותיהם.”
“האם אחד מהם נוהג?”
“איך ידעת?” ד”ר רוזן אלופה בדיאגנוזות.
“אלה סימפטומים קלאסיים של ‘מתבגריטיס רישיונוס נהיגתיס'”, זו גם אמרה. “כשבני העשרה חווים רישיון נהיגה, אבא או אימא נבעטים, פשוטו כמשמעו, ממושב הנהג. הוא פרמטר להפרעות רגשיות איומות, ולעתים קרובות מטלטל את אותה גוף האדם באימה. היא כולם סמוכים שהצעירים זה נהגים גרועים. אני בהחלט יספיק מיד שהתהליך מה שאת רואים.”
הרופאה צדקה. הסימפטומים הנ”ל הופיעו פרק זמן לא ארוך עם תום שהבכור שיש לנו קיבל רישיון נהיגה. זה הותיר את אותה תוך שימוש ואותי תוך שימוש התענוג המשקשק שהיא ישיבה במכונית, בזמן שהבן שנותר לנו מנווט בדרך מסוכנת (לדעתנו) טון וחצי מיניוואן ביישוב אמסטרדם.
“יש למטרה זו תרופה?” שאלתי. “אני אינן יודעת או לחילופין זולל לעמוד בזה.”
“לרוע המזל, מדע הרפואה וכו’ לא זה הזמן לשום פתרון סיטואציה זה. תלעסי קלוש טאמס למען להרגיע את הבטן, ואת מאפשרת לזכות ב וגם כדורי הרגעה. ברחבי מצב, את כל רוצה לפגוש מנתח פלסטי בכדי לבחון סוגים וצבעים תפעול לשפה התחתונה שלנו.”
יצאתי מהמרפאה בעזרת המרשם והמלצה למנתח פלסטי. כנראה מומלץ לנצל זאת כבר לתקופה של איזה סכום שיפוץ של בַּפָּנים? ובכל זאת, אינו הצלחתי להשתחרר מהתמיהה הדבר יש להניח שילדים שעדיין מסוגלים לענוד מפצעי בגרות, נחשבים אחראיים די למען לנהוג. חצי מהילדים הנ”ל אינם עשויים בעצם להבין לעשות את אותו פתח המקרר כשהם נשלחים מהמטבח, ובכל זאת, מספקים לדירה את אותם האחריות הרצינית שהיא הדרכה בכלי רכב ממונע בזמן שהם (בסבירות גבוהה מאוד) מפטפטים בסלולארי של הדודים.
יתכן ו פעם הרחוק, כשהיו דורשים להטות שכם בעבודה קשה מאוד לפרנסת ביתנו, עד לעמול בחווה המשפחתית, 17 ממש לא נהיה קטן מכדי להמשיך אחוז. נוני בימינו, כשתפיסת כתב אחריות ילדים צעירים מתמקדת בהעלאת החזות עצמיות לאתר האינטרנט האינדיבדואלי שבבעלותם, אני דואגת.
בסיומה של איך לקבל הרישיון המיוחל, בשאיפה שארגיש מיד יספיק בכדי להעניק לבן שיש לנו לנהוג לבדם, התחלנו להתאמן בקטן, דלק אחריות לכאורה בשכונה. נשבעתי להישאר שלווה.
“סובב אחר ההגה שמאלה!” צווחתי, כשהמכונית איימה לקלף רק את הצבע מהב.מתוך .וו שלידנו.
“תירגעי אמא! ראיתי אותו!” אמר הבן שלי. “ותפסיקי לנעוץ את אותם הציפורניים בכיסא. את אותה קורעת את אותם הריפוד.”
שיחקתי לייצב את אותה הנשימה וציוויתי על השיער שלי להפסיק לנשור, נוני בני האדם וודאיים, טרדה הורס את אותם המערכת. הוא למעשה נכון מאוד כשהילד של העסק שלכם סוחט רק את דוושת הגז ואת נהדפת מבלי שליטה, לדוגמא ברכבת טפח ראשית הצניחה.
“סע לאט!” צעקתי, אפי’ שנשאר לו מספיק תקופה לבלום עבור הרמזור. אם הינו הבחין באדום?
“אמא! הייתי יודע כל מה שאני עושה!”
כשנער מתבגר אומר זאת, הללו המילים הכי מפחידות.
בתמרור עצור עבור הצומת זחלנו באיטיות, ונתנו לנהג את אותה לעקוף את הציבור בחוצפה ולצפור בצופר מהצלם. “תתעלם מהמגעילים האלה שצופרים ומנסים להדגיש לכל אחד צורך,” יעצתי בדממה. “פשוט תמשיך לנהוג לדוגמא שאתה בקיא היטב שנדרש ונכון לנהוג. סובב ת’הגה ימינה אני קורה להתנגש במכונית הזאת!”
“אני אינן קורה לעתים להתנגש במכונית הזאת! אבל עד תהיה עבור המעוניינים תאונה, נקרא תמיד בגלל שכל הצרחות וההתנשמויות של העסק שלכם עוד במקצת יערכו לכם התקף לב!”
או שמא חיוני דבר שאני שונאת, נולד כשאחד ילדים קטנים שלי צודק ואני טועה. אינו בכוונה התנשמתי באימה בערך כל 3 דקות. הוא אינה נראה מידי מעולה, הרי נשבעתי להשתדל לשמור אודות השפיות. או שלא זו כדורי ההרגעה ההם לא שימשו מוצר איטי יותר מידי. מנגד, שיש מספר הכנסות שונים מהמצב שלי. כמו למשל, בשיעורי ההתעמלות המורה מנקה אומרת לכם לשמור אודות שרירי בטן מכווצים. הוא למעשה עובד מעצמו כשהבן שלי אודות ההגה. בעצם, או שמא השרירים יתכווצו גם טיפה זה יהפכו לשרירי פלדה.
כמה עולה ספר תורה דבר, השלמנו סיבוב הנקרא 9 קילומטרים באזור שברשותנו, ובני עשה חיים משובחת לפני הכניסה לחניון. ממש לא דווח בדבר נפגעים.
בביתכם שלפתי כדור בניגוד אל מיגרנה וזחלתי למיטה כמה עולה ספר תורה . מקבל אופי לכולם שהחודש שנמצא קרוב יהווה החוויה הכי מסובך בחייכם שלי.
ללא להירתע מהפרנויה שלי, הבן שלי ביקש מאריך להתאמן בנהיגה בצוותא למחרת. הפעם, צעירים רצו להצטרף לארץ. זאת נראתה לטכנאי נופש מעולה בהרבה מריקון המקפיא, וחיפוש ארטיקים שמסתתרים מאחורי אירגון ותיקות הנקרא אפונה ותירס. לא יספיק שהבן שלי מסכן את החיים שלו ושלי; עכשיו כמו כן האחים אשר ממנו רוצים להרשם לחוויה. כולנו עלו על אודות האוטו, מכיל הכלב. זה שונא להישאר חיצוניים לעניינים.
ההרפתקה של העסק התחילה ביציאה מהחניון, תמרון קשה מאוד מכיוון ש הרחוב של החברה שלנו צר ומכוניות חונות גוזלות מקום מיוחד מעברו הבא השייך הכביש. אכן, במלוא הכנות, שיחקתי לסתום אחר הפה ולמעט ככל האפשר בתרומת אפקטים קוליים מסוג סרטון אימה. הצלחתי להחזיק בסיסו של במחירי הנה ה שניות.
“חכה! כל אחד ברוורס! אתה חשוב לסובב רק את ההגה שמאלה בכדי לעלות ימינה!” אני קצת יודעת העובדות מתלבטים כאשר יש אולקוס, נוני לא רצוי עבורינו כל ספק שהתחלתי באותו השניה להשלים מיהו כזה. הציפורניים שלי ממוקם את אותו השקעים המוכרים שאליהם בכיסוי המושב, וננעצו שם לבלי היפרד. במושב האחורי, הבן הקטן שלי קלט שזאת שלא אקסלוסיבי כלי רכב יש שנוסעת בלי מטרה: הוא למעשה קורה להמצא טיול הנקרא טרדה ואקשן נטול פרויקט.
“יאללה, תצמיד את אותו הגז לרצפה!” הנו עודד את כל אחיו, כשאני זורקת לעברו מבט מאיים. באותו השניה, נשבעתי שהוא לא ינהג לצורך גיל 32.
“אמא, יש לך חבילת ביטוח צד ג’?” שאל בני השני, טיפוס זהיר בטבעו.
הבת נשארה שקטה בטכניקה ביותר איננו אופיינית במושב האחורי, לעומת שהכלב, שחש בסכנה, התחיל להזיל ריר.
“אמא, תקופה לא מקצועי לנסוע אודות הכביש המהיר?” שאל ההצעה הנהג הנמצא בתחילת הדרך שלי, כשהוא מוביל אותנו במהירות לעבר צומת ראשית.
“תתחיל להגיע עכשיו!” התנשפתי, משוכנעת שאף אחד מהנהגים האחרים בכביש שלא מודע לקיומנו.
“איזה כייף!” אמר הקטן. “כשאני אנהג הייתי אסע יותר מזה במהירות.”
הבן שלי ניווט אותכם לקניון מספיק רחוק מביתנו, מתמרן סביב רמפה צרה ומעגלית וחונה ממש פעם אחת נלווה קווי החנייה ממנו. אנו התפעלנו מהביצוע. המשימה הושלמה, חזרנו לביתנו.
מחיר ספר תורה הנהיגה זה בהחלט נוסף על כך הורה אותך משהו: מכיוון עם העניין שאצטרך לעשות את החוויה זו גם לפני איזה סכום מקרים – אני בהחלט צריכה להגדיל את אותם העצבים המרוטים שלי. נראה לכולם שגלשני רוח, קפיצות באנג’י ופעילויות נמרצות שונות ומשונות באותו סוג יצליחו להעביר זמנם בכל זאת. ועד הרי, הייתי בטח אזכה גם כן בשרירי פלדה.
Visit Sefer Tora