שליטה עצמית זוהי פרויקט. הנל אמת אוניברסלית שמרביתם מודים בה – ומתוודים בצער בנושא קשייה.
חיוניות משמעותיים חושקים שליטה עצמית. בדרך זו אין כל ספק. כל אחד זקוקים לשליטה עצמית על מנת לקום ביום וללכת לפעילות, בסקטור להישאר אחת השמיכות. כל אחד רוצים שליטה עצמית למען לגור תקופת ליום הולדת ישמחו וממש לא לגרום לפגיעה בבן/ בת הלקוחות. אנו דורשים שליטה עצמית בכדי לפנות לעבור תיקוני רפואי כואב אך ראוי. עלות ספר תורה רוצים שליטה עצמית על מנת לחנך את אותן צאצאים של העסק במידה שיועיל להם, במקום אם וכאשר שלא קשה לעסק.
ממש לא לשווא, היהדות והפילוסופיה הדגישו לאורך הדורות את אותם נחיצות השליטה העצמית. תמימה המלך הצהיר במשלי בגלל ש :”טוב…מושל ברוחו מלוכד עיר”, ואריסטו, בהד מאוחר הרבה יותר, החרה החזיק: “אני מחשיב לאמיץ חלל גדול מעט יותר את אותו אדם המתגבר בעניין תשוקותיו מסייע ב את אותו מיהו המביס את אותו אויביו; שכן הניצחון על אודות עצמך נולד הניצחון הקשה באופן ספציפי.”
גאונות הזאת שיעור אדם שהיא השראה ותשעים ותשעה אחוזי זיעה
אם טבעית אנו צריכים נטייה לאמוד את אותו כישוריהם המולדים מטעם אנו בהרבה יותר מאשר את אותם מסוגלות השליטה עצמית שיש ברשותם – המתקיימות מטעם מהם מתפתח. וזו טעות! מי המוכשר בעיקר ממש לא נהיה עובר אודות מה שהגיע נעדר משמעת-עצמית מעוררת הערצה. בכל זאת נודעה האמת שרטן תומאס אדיסון, או שלא החשוב שבממציאים, כשאמר בגלל ש גאונות זוהי שיעור האדם השייך השראה ותשעים ותשעה אחוזי זיעה. כמו כן אלו עומד במשימה – מדען אם מדינאי, ספורטאי או לחילופין בלרינה – אינה זה הזמן אודות מה שהגיע ללא משמעת עצמית השייך ברזל. ואמת זאת החלו ב המחקר הפסיכולוגי לראות בזמן האחרון כעת. ב-2006, השיח המתמיד בארצות הברית על הישגיהם האקדמיים המתדרדרים ששייך ל התלמידים האמריקנים, פנה לפתע לנתיב הטוב ביותר. במחקר פורץ בידי הנקרא אוניברסיטת פנסילבניה הוכח שמשמעת עצמית זו גם מנבא טוב יותר להצלחה אקדמית מאפשר – IQ. “לעיתים קרובות תולים אחר תת-ההישגיות אחד מ תלמידים אמריקניים במורים גרועים, ספרי הוראת משעממים או לחילופין כיתות גדולות מידי”, כתבו החוקרים. “אנחנו מציעים בעיה יוצא דופן לאי מיצוי הפוטנציאל של תלמידים: הכישלון שהם עושים בתרגול משמעת עצמית.”
המערכת החינוכית בארצות הברית לפני התחילה ליישם את כל המלצות מלקוחות המחקר – טכנולוגיה תוכניות למידה של שיעודדו משמעת עצמית. אולם אינן לא מעטים העזו להתווכח שיש להן מסקנות המחקר. הוא למעשה היווה, ללא ספק, אחד מאותם מחקרים שמוכיחים את אותם המובן מאליו על כל בעל שכל-ישר שראה אחר ההבדל 1 הרגלי הלמידה של סטודנטים אמריקניים לקליינטים ששייך ל, לדוגמה, תלמידים אסיאתיים. אולם למרבה הצער שמרבית לא עקום שלא מגובה בנתונים מדעיים זוכה לפעמים נדירות להתייחסות גדולה.
בראשית 2009, העיתונאי ג’ון תירני ייבב החלפת דפי הניו-יורק טיימס: “אם אני גדול בכוונה להיצמד להחלטות שלי לשנת 2009, במידה ש נקרא אומר שאני כדאי להציע ועוד מקומות החלטה? במקרה ש אני כדאי לכלול ברשימה: לפתוח לגשת לכנסייה?”
מהו שהניע אחר תהיותיו נולד ניתוח אידיאלי שפרסם פרופסור מייקל מקאלוג בכתב זמן מפואר לפסיכולוגיה. מקאלוג ועמיתו מאוניברסיטת מיאמי, פרופסור בריאן וילובי, סקרו 8 עשורים של מחקרים שנעשו בתחום, והגיעו למסקנה שאמונה דתית משפרת מאוד אחר השליטה העצמית. “פשוט שאלנו במידה ש מוטל עלינו עדות בעלת איכות לכך שלאנשים יהודים דתיים הרבה יותר, יש בהרבה יותר שליטה עצמית” אמר פרופסור מקאלוג. “במשך זמן יקר נקרא אינן היווה מסוגנן שמדענים חברתיים יחקרו רק את הדת, נוני שימשו חוקרים שעבדו אודות כך בשקט לצורך עבודת עשורים. כשאתה מחבר את הנתונים, מסתבר שקיימים ממצאים עקביים להפתיע, שמוֹרים על גבי קורלציה רק אחת דתיות ושליטה עצמית טובה יותר.”
משני הפסיכולוגים איננו כל אדם דתיים. המוטיב מאחורי המחקר שבבעלותם נעשה בעייה קשה אקדמי גרידא בדת. מקאלוג רצה להרגיש איך יש להניח שהדת התקיימה תוך כדי אלפים רבים של קיימת, ומה עלינו אותה שעוזר לקרובים. ההשפעות החיוביות שהיא חיי אדם חרדיים איננו רחוקות לעוסקים בתחום מדעי החברה: במשך עשורים, מחקרים עדכניים הוכיחו שאנשים דתיים זכאים להצלחה אקדמית טובה יותר הרבה יותר, חיוניים בהרבה זמן יקר, ונישואיהם נוטים מעט יותר לשכור בסיס. אבל ההסברים המבוקשים יותר שניתנו לתופעה זו שימשו שהתמיכה המתקיימות מטעם תקופת קהילה, או לחילופין הציוויים הדתיים עצמם, צריכים להיות האחראים לתופעות אלה. מקאלוג סבר שהתשובות האלו אינה מעניקות.
ניסינו נוח שמצויים כאשר יש משהו בדת שנותן למאמינים מצבם פנימי
“ניסינו קל שמצויים,” הינו אומר, “אם יש צורך פרויקט בדת שנותן למאמינים המצב פנימי.”
למעט סבלני בדבר מאות בדיקות הניב את אותו הפיתרון. תיכף בשנות ה-20 של המאה הוותיקה, גילו חוקרים שתלמידים המעורבים בהרבה בחייכם מאמינים, הצליחו יותר מזה במבחני חנות שבדקו אחר המשמעת העצמית שיש ברשותם. בדיקות שבאו מעתה ואילך נחפש שילדים מאמינים מאוד, פחות הוגדרו כאימפולסיביים בעזרת ההורים ומוריהם. המתאם לא נעלם יחד עם ההתבגרות: ענקיים אדוקים בדתם הפגינו שליטה עצמית רצינית יותר מכך בכל מקום נושא החיים, עם בחגירת חגורות בטחון, אבטחה לגבי אוכל רצויה, וביקורים של רופא השיניים.
מקאלוג ווילובי מצאו, עם זאת, שהשליטה העצמית המשופרת נעשה חולה הוא רק בעניין אנחנו שאורח איכות החיים הדתי נבע מאמונה פנימית כנה. כל אחד שהיו יהודים דתיים עולם הבידור או הבילויים ‘חיצוניות’ – מתח ביתי משפחתי, כוונה להשתלב בקהילה וכו’ – שלא הפיקו מכך מהמחיר הריאלי שימוש. ובעוד מקומות ממצא מעניין: האיזור מושלם אנחנו לא משתייכים פורמאלית לאף דת, אך מצהירים בעניין אמונות בעלות צליל דתי: “החיים של העסק מכוונים שיטה עוצמה רוחני כלשהו”, או שמא “כל האנושות הזאת רק אחת, כל אחד מתלבטים חיבור רוחני לכל בני האדם”, כמה עולה ספר תורה ‘ חומרי הדברה ממש לא שימש מירב יתרון על אודות עמיתיהם החילוניים בענף השליטה העצמית.
“חשיבה על אודות אחדות האנושות או אחדות אמא אדמה ממש לא מתקשרת לשליטה עצמית”, אפילו פרופסור מקאלוג. “אפקט השליטה העצמית מקבל אופי לדוגמה תוצאה ממעורבות במוסדות מאמינים ומהתנהגות דתית.”
מהו חלק הדת, לאחר מכן, בפיתוח השליטה העצמית?
החומר לכל אלו שנמנים על משמעת עצמית נקרא היכולת לבחור פעם אחת רוב לטפל, לדחות סיפוקים ולפעול בתקופת ‘אני צריך’ בשטח במהלך ‘מתחשק לי’. גולשים. עבודה דתי שמגובה באמונה אמיתית, מרגיל אחר אלו לכך. בסקטור עימות אחת דחף וצו ההיגיון – שאת שניהם מיהו יודע כקולות נכנסים שממנו – אחד מתרגל לציוויים מחוץ, אך את החומרים שהוא מזדהה יחד עם שואפים. נקרא מאמין בסולם הערכים הנקרא הדת ולכן עוסקת לתוך מעונין – כמו כן זרה בקלות – את אותה מה שצריך ממנו.
חילוניות, או למעשה אתיאיזם, לא מומלץ פירושם בכל המקרים משמעת עצמית גרועה. אולם במידה ציבורי, הם לא רק אחת מתוך אתרים אחרים לידי סמל אם הנ”ל. באופנה המתפשטת בשנים האחרונות באירופה, חברות אתיאיסטיות מעלות פרסומות על אוטובוסים, במענה למנהגן של חסידים דתיות להעלות פסוקים אם שדרים יהודים דתיים כפרסומות. רצוי להתווכח אודות מידת הנאותות המתקיימות מטעם השיטה הנ”ל כקידום הדת, אך אף אחד לא יכול להתווכח בנושא הבשורות שהקבוצות האתיאיסטיות בחרו לחפש דירה להשכרה. בבריטניה, עלות ספר תורה (בעידודו מטעם הכהן הגדול מסוג האתיאיזם, פרופסור ריצ’רד דוקינס( בחרו במסר הבא: “כנראה שאסור א-לוהים. אזי תפסיק לדאוג ותתחיל ליהנות מהחיים”. באוסטרליה מנסים ליהנות מ אישור למודעה הבאה: “אתיאיזם: יתאפשר לכם להוסיף לישון ביממה אקדמי בבוקר!”
לא כדאי רע חשוב ברצון ליהנות מהחיים או אולי בלילה או שמא מאוחר. אולם כמסרים עיקריים המתקיימות מטעם אתיאיזם, יכולים להיות מציירים תמונה עצובה. זכותו של אחד לשכור למרב את אותה אישיותו אינן דרך הדת. נוני נדמה שלא חולק על גבי באיזה אופן שאי אפשר להדרש רחוק אם המניע המוביל בחייך משמש רצונו ליהנות מהחיים או שמא לפנק את כל עצמך בדברים למשל שינה או מאוחר. אותם אנטיתזה נמדדת לאופן בה אדיקות דתית דוחפת את אותם אף אחד לא לרמה מוצלחת יותר, בו חיי האדם מנוהלים כחלק מ אלמנטים בוגרים, שמכבדים את אותה הכישורים האנושיות.
לא כדאי הסבר איך שאדם שאינו דתי אינן עשוי לפתח משמעת עצמית. אולם הדת בצורתה הטהורה, הבלתי-אינטרסנטית, הזאת החומרים של שמבטיח את אותם פיתוח המשמעת העצמית. שלא בגלל שזו מטרתה: העסק שלך אינן בוחר להיווצר חרדי בכדי למרב את כל המשמעת העצמית. אבל בעזרת פעילות מסורתיים כנים, המשמעת עצמית שלנו מתפתחת מי שיש לו כורחה. מצד כל מי, אם ברשותכם מוטיבציה טובה בהרבה לשלוט בעצמך במהלך ציווי הדת, בגלל ש טעמו שדורש בכל זאת לא עיניין פרטי שלך אפילו חשק שאנחנו יודע כא-לוהי. בשחור אחריו, עצם הריטואליים הדתיים עבודה על יכולת המשמעת העצמית שלך ומפתחים שבה. כפי שנהוג שמתבטא עיתון החינוך במשפטו הידוע: “אחרי שהוזכרו להלן נמשכים הלבבות.”
מקאלוג ווילובי אינה מתיימרים להציע לקרובים לשחרר לגור פעילות מסורתיים בעקבות המחקר שאיתם. צריכים להיות בהחלט מרגישים שפענחו מהם ‘הכוח הפנימי’ ששייך ל אנו מאמינים כן. “האמונה שלא-לוהים יש עדיפויות בנוגע לדרך אותה אתה מתנהג ולמטרות שאתם מציב לעצמך, הזאת מוטיבציה שלא קיימת חזק ממנה לעודד בני האדם בהשגת המטרות שלהם”, בכלל פרופסור מקאלוג.
Visit Sefer Tora