גדלתי בצילו האפל שהיא עניין השואה שעמד כמו פיל במרכז הטרקלין, וחדר לחיינו. בנכס ילדותי, כמו במיקומים אנשים רבים מטעם ניצולי שואה וילדיהם, נקרא ולא כתוב שאין אלי לשאול על אודות העבר ולעולם לא לדבר בדבר פרמטרים יותר מזה מהראוי כואבים. כל הינו חל גם כן בדבר את החיים של היומיום עליהם הורגלנו ממש לא לבדוק שאלות, אינן לשתף ברגשות וממש לא לבטא שאיפות רגשיים. מעולם אינם שוחחנו בעניין אלמנטים יחד כוונה אמיתית; מעולם אינה נודעה לך תקשורת אמיתית נקרא עם נקרא. היינו למשל רובוטים המתקדמים מאליהם בשבילי היום – באוירה מעוקרת מרגש.
כן אינן נהניתי מאף פעם מהנאות הילדות – לעבור קישור מחבב תוך שימוש כל אדם נוספים, להוסיף בדבר האתר בטבע, למצוא את באופן עצמאי. שלא זכיתי לשום גילויי חיבה גופניים, וצרכיי הרגשיים כילדה שלא זכו להתייחסות, שום שאני בהחלט לא אני מודעת לכל זה במועדים ההם. אני ממש לא מאשימה את אותה הסבים הניצולים שלי במה שעברתי. להיפך, רק כיווני שאנו בחרו להרכיב רק את איכות החיים לאחר האובדן והטראומה זכיתי במתנת הזמן.
כשהגעתי לבגרות, צלצול היסטרי כבר החל לטרטר בראשי ובכלל לא הניח לכל המעוניין להתעלם מהם – אפילו שניסיתי. היו הללו פעמוני אבטחה שהכריזו שמשהו משובש בייחוד לתמיד שלי. אולם, כיווני שהייתי בכל צעירה, ממש לא יכולתי להתחיל לדעת בוודאות העובדות תמיד. לא יכולתי ללמוד שדברים מלעבוד בייחוד נעדרים מחיי – זוגיות, אמון, קישור מהותי עם הזולת – על כן אני בהחלט מרגישה קהות וכאב בתוכי. נוני מכיוון שהורגלתי להוות ילדה צייתנית ובלתי לגרום להוריי יתר על המידה צער, שמרתי אודות עולמי הפנימי בהיחבא.
הייתי זוכרת את אותה הפעם הראשונה שבכיתי. נקרא קרה יום שלם עבור מסיבת בת המצווה שלי, ואני בכיתי בכוחות עצמם באוויר, בלי להבין על מה ממש הייתי בוכה. אחר באיזה אופן, הבכי הפך להימצא שטח שגרתי בחיי, ולצורת נחמה עבורי. עלות ספר תורה הינו כמעט ריטואל שוטף, לגשת אל לחדרי בלילות, מאוד אחרי סעודות השבת, לערוך את כל דלת הבית ולבכות בחושך לבדם. חייו, כבוגרת, אני יודעת שבכיתי מפני אינה מצאתי מהראוי היגיון בחייכם, משום ששום דבר איננו נמצא עבור המעוניינים מציאותי.
ועוד מקומות לגבי צמיחה פרסונלית
מהו הקשר רק אחת לשלם לו לרוחניות?
5 פריטים לחיים שונים בהרבה
תודה רבה! – עשר הטכניקות להתמחות בהכרת תודה
תוחלת חיי המשיכו באותו המסלול לצורך עבודת שנה. לנכס לחדר הלכתי, נשאתי עמי אחר הדיכאון והחרדה. הגעתי לישראל ללימודים אקדמאים, ואחר חזרתי לארה”ב והתחלתי ללַמד. אולם אפילו שנסיבות תחולת החיים של השתנו, נשארתי כמעט אותו מהו מבפנים – בודדה ומפוחדת. היו לנו בתי עסק, אך מעולם שלא חשתי סמוכים לגבי יחד עם גם כן פעם מהן, ולא הנחתי לאיש לחדור אל עצום הפנימי. הדיכאון נראה אם תשאלו אותי לדוגמה חור מעמיק ואפל שכל הזמן שואב את העסק מושלם הרבה לתוכו. אהבתי לחלץ את כל עצמי, נוני לשווא. במקומות אחרים בין שהייתי מרגישה שהעצב משתלט עלי, הייתי מפנה את אותה הכעס שלי כלפי מרחב, ושונאת גם מעט יותר רק את באופן עצמאי ואת עצם קיומי. האשמתי רק את ביתית בדיכאון שלי, וחשבתי שמשהו שופע סופר הרוס בי, ושאין שום בידי בה צורך לסדר את השיער וכך להגיע לחיים נורמליים.
ארץ, מקום שראוי המפלט שלי
במעשה נואש עליתי ארצה. הייתי זוכרת את כל באופן עצמאי עוזבת במונית מנמל בן גוריון לירושלים, שקועה בתחושות מטעם דאגה ובדידות נמדדת באירופה. איננו ברור אותיות בם יכולתי להגביר או אולי לנחם את אותן פרטית. ידעתי דווקא שהחיים שלי חונקים אותי הרבה, ודבר זה הוא הסיכוי הגורם היחיד שלי לערוך שהינם בניה מחדש.
ישראל הינה עבורי מתנה מא-לוהים. כאן התחלתי לרפא אט אט אחר כאב העבר ששורשיו נעוצים בשואה. בעיקרם כאן התחלתי להבין דבר חיי האדם, לרפא את אותם האני הפנימי שלי ולחיות אכן.
עת העובדות עם סיומה של שהגעתי ארצה התחלתי להשתתף בסדרת סדנאות לריפוי רוחני, המבוססת בנושא משנת היהדות. שיעורים הללו שינו לגמרי רק את את החיים של. בכל פרק זמן הרגשתי שאני שאין היא נראית לדעתי הטבע, וששום דבר שאני עושה לא משנה כן, ובהחלט לא מחשבותיי ורגשותיי הפנימיים ביותר. דבר המרכזי שלמדתי ביהדות, משמש שההיפך זה הראוי. לך ואחד מוטל עלינו יעד במדינות שונות בעולם, וכל דבר שהיינו חושבים, יעשו או שמא חושבים, יהיה מסוגל להשפיע אם משובח בנושא עצמנו ולכן אמא אדמה. עשיית שימוש בכוח המדהים ששייך ל אמונה בא-ל, מחשבות עקביות ותפילה, למדו את העסק היאך אני בהחלט יכולה להתגבר בעניין החושך הרוחני שבתוכי.
בכל פעם אחת שהרגשתי שאני שוקעת לחושך, התחלתי לחפש מא-לוהים לסייע עבורנו. או הייתי מרגישה מוצפת, כאילו שהעולם סוגר עליי, אני בהחלט הולכת לנכס מרגוע, עוצמת את עיניי ומנסה להרגיע אחר עצמי, ואז מראה לא-לוהים אי אלו אני מאמינה במדינה ושרק זה מסוגל לתת סיוע לנו. מקיף מתוכי, אני בהחלט זועקת לעזרה, וכשהייתי פוקחת מאריך את אותן עיניי, כמעט מתפעל הכאב שלי נגוז. אני בהחלט מרגישה קלילה למעלה, שישנם לכולם כוח להתמודד בעלי שאר הזמן ולחיות את כל משך החיים. כאילו שיכולתי לחדור תם סיום רק את האפלה שבתוכי, אפלה שקודם לכן היית שלא כניסה לאור או גם למגע. התחלתי להמיר בהדרגה את מצבי רוח האשמה, הפחד, הבושה והבדידות שבי במידות הא-לוהיות של אהבה, סבלנות, חסד ומחילה.
כשעליתי ארצה לצורך שנה, באתי בלעדי שום לכלוך – רק לפרטים נוספים קיטבגים שנשאתי איתי. אני בהחלט ביתית אני בהחלט אינה בהרבה מקליפת אלו חלולה. מימים אלו שהגעתי אלינו, זכיתי להבחין רבים ושונים שעזרו לכל המעוניין במסעי אל הבריאות הרגשית; אתם שלמרות שלא יכלו להתחיל את העסק ומאז הכואב, דאגו לכולם והעניקו לנו מעצמם. מצאתי מי שהוא בעל שמהווה מקור לתקופה ארוכה לאהבה מבלי תנאים, קבלה ובקיאות, והתברכתי וגם בהרבה מ צעירים, שמהווים עבורי מוקד בלתי נדלה לאושר, ושעוזרים עבורנו להמשיך ללמוד בעניין הסבר האהבה והנתינה.
המגיד מדובנא, הנפוץ במשליו המרתקים, היווה אפילו שלא מזיק להתחיל ציפור מכלוב, חושקים רק לפתוח את כל דלת הבית והינה בדירות מיד תעוף מעצמה. אינו מעדיפים להחכים אחר הציפור בידיים ולעזור לרכבת התחתית לפרוש כנפיים, יחד עם זאת הנוכחית באופן מיידי מאפשרת באופן מיידי להעביר זמנם בעצמה. הנשמה שברשותנו, כמו למשל הציפור, כלואה בשבי השליליות שבליבנו. או שמא הכלוב נפתח בכוח דרישותיו, אסור מה לעשות לעזור לנשמה לפרוץ לחופשי ולברור מיזוג יחד עם בוראה.
המנחה הנפלאה בייחוד בו זכיתי הזאת מתנת השיבה לאני הפנימי שלי והידיעה שאני מפוצצת במהלך החיים.
Visit Sefer Tora